שני ספריו האחרונים הם The Plots against Hitler, מחקר על רשתות הקשר נגד היטלר בצבא הגרמני, ו Curse on this Country: The Rebellious Army of Imperial Japan, על תרבות אי הציות בצבא היפני והאופן שבו הובילה את יפן למלחמת העולם השנייה. "המזימות נגד היטלר" יצא גם במהדורה עברית (ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר) וכן מהדורות בצ'כית, איטלקית, ספרדית, קרואטית, רומנית ותאית,  ו"קללה על הארץ" תורגם לעברית בהוצאת אוניברסיטת תל אביב כ"בוגדים למען המולדת - המורדים הפטריוטים של יפן".

כעת, דני אורבך כותב ספר על מרגלים וסוכנים כפולים נאצים במלחמה הקרה, שעתיד לצאת בהוצאת Hurst הבריטית, ועורך ביחד עם עמיתים מחקרים על היסטוריה טרנס-לאומית של ריגול במאה ה-20 ודינמיקה של מעשי טבח לא מכוונים בזמן סכסוך אלים. כבלוגר פוליטי, הוא כותב באופן סדיר לתקשורת הישראלית, ובעבר כתב גם בג'רוזלם פוסט. מבחר ממאמריו האקדמיים ניתן לקרוא בדף שלו בacademia.edu, באתר שלו באמזון ובבלוג שלו, הינשוף. הוא גם מנהל את הפודקאסט "סוכן משולש" על מודיעין וריגול, שאפשר להאזין לו כאן.

 

 Dr. Danny Orbach is a military historian. A graduate of Harvard University, he specializes in the study of coups d'etat, political assassinations and military disobedience, and also in the dynamics of war crimes, military adventurism and the history of intelligence. His lastest books are The Plots against Hitler (Houghton Mifflin Harcourt), a study of the anti-Nazi resistance in the German army, and Curse on this Country: The Rebellious Army of Imperial Japan (Cornell University Press), on the culture of insubordination in the Japanese Imperial Army and the roots of the Pacific War. Currently, he is studying military adventurism in the East Asian sphere in the late 19th and early 20th centuries, and is a co-author in projects on the dynamics of unplanned massacres and the transnational history of espionage in the twentieth century. He is also writing a book on Nazi intelligence veterans in the Cold War.

In addition, Danny Orbach runs "The Owl", a blog on politics and history in Hebrew, and the podcast "Triple Agent" on intelligence and espionage. He also contributes regularly to the Israeli media on issues of military history and national security.

 

 לפני שהצטרפתי לאוניברסיטה העברית ביליתי חמש שנים בגרמניה, כדוקטורנטית אורחת במחלקה להיסטוריה ותרבות יהודית באוניברסיטת מינכן, ושלוש שנים נוספות כפוסט-דוקטורנטית באוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה. ספרי, על העיסוק הנוצרי ביידיש בעת החדשה המוקדמת, הופיע ב- 2012 בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד (לקישור לחצו כאן). הספר בוחן את התופעה הייחודית, שאינה מוכרת כמעט במחקר ההיסטורי המודרני, של "יידישיזם נוצרי", דהיינו העניין של מחברים נוצרים בשפת היידיש ובספרותה בעולם הגרמני, מראשית המאה ה-16 ועד לסוף המאה ה-18. הספר מתחקה אחר הסיבות שהניעו נוצרים לעסוק דווקא ביידיש, ודן באופנים השונים בהם תארו וייצגו המחברים הנוצרים את השפה היהודית וספרותה בכתביהם. בכך, הספר מבקש לתרום לחקר ההיסטוריה של יחסי יהודים-נוצרים, וכן לשפוך אור על סוגיות לשוניות, תרבותיות, תאולוגיות וחברתיות רחבות יותר, שהעסיקו מלומדים נוצרים בגרמניה של העת החדשה המוקדמת.
הפרוייקט הנוכחי שלי עוסק בהיסטוריה התרבותית של תרגומים מיידיש לגרמנית, מהמאה ה- 16 ועד ימינו.

, וזאת באמצעות התחקות אחר התנודות בדמותם ותדמיתם הציבורית של זמרות וזמרי אופרה. בניגוד למיתוס ה"אומה ללא מוזיקה", ניתן היה למצוא בבריטניה של המאה ה-18 מגוון רחב ומקיף של תרבויות מוזיקליות מסוגים שונים – מועדוני גלי וקאטצ', מוזיקה של גני התענוגות, ומעל הכל - אורטוריות, בעיקר אלו של גיאורג פרידריך הנדל, אשר הפכו למאפיין יסוד בזהות הלאומית הבריטית. תרבויות שירה אלו היוו גורם מלכד עבור אוכלוסיות מגוונות ובהקשרים שונים לאורך המאה.

גם האופרה, מדיום תיאטרלי-מוזיקלי איטלקי במקורו, הלכה וכבשה לבבות בחברה הבריטית בתקופה זו, אך בניגוד לז'אנרים המוזיקליים האחרים, מן הרגעים הראשונים התלווה אליה שיח ציבורי חריף אשר ביקש לסמן אותה, ובעיקר את זמריה, כנטע זר בחברה הבריטית. שיח זה פותח לנו צוהר משמעותי להבנת עולמם ותפיסותיהם התרבותיות של בריטים בני הזמן.

במחקרי אני מתמקד בעשורים האחרונים של המאה ה-18 וראשית המאה ה-19, שכן תקופה זו, על תהפוכותיה הפוליטיות והתרבותיות, הייתה נקודת מפנה בהתקבלותו של המדיום האופראי בבריטניה - בין אם ככלי לטיפוח רגש לאומי (אופרה אנגלית כפורצת נתיב חדש בביטוי זהות לאומית) או כחלק מאידאל רומנטי-קוסמופוליטי.

במקביל, עלה בתקופה זו דור של זמרי אופרה בריטיים מקומיים, כולם ווירטואוזיים ברמה עולמית, אשר נדמו כמבטיחים את מקומו של זמר האופרה כמוקד הזדהות על הבמה הלאומית. ואולם, חשדנותו של הקהל הבריטי כלפי הזמר ומלאכתו חתרה תדיר תחת תהליך זה, בשלושה מישורים עיקריים: הזמר נתפס כמעוות של השפה, כבעל גופניות חריגה הגובלת בפאתולוגיה וכנוטה להתנהגות אנטי-חברתית וא-מוסרית. תכונות אלו פורשו כמצביעות על מהותו הכוזבת של זמר האופרה, ובכך סיכלו את יומרתו של המדיום האופראי ל"אמת" אמנותית. אני כותב את העבודה בהנחייתם של פרופ' דרור ורמן מהחוג להיסטוריה ופרופ' רות הכהן מהחוג למוזיקולוגיה.

ספרו החדש, Anti-Heimat Cinema, עוסק באופן בו יהודים דמיינו את "המולדת" הגרמנית מתוך דיאלוג עם השיח על הזהות הלאומית הגרמנית בין השנים 1918-1968. הספר מראה כיצד אנשי קולנוע יהודים שילבו את נקודת המבט שלהם, כמי שהוגדרו כזרים אך השתלבו בלב התרבות המקומית, בזרם המרכזי של התרבות הלאומית הגרמנית. הדיון שלהם ב"מולדת" כלל ביקורת על תפיסות לאומניות או אתניות של זהות לאומית גרמנית, וההגירה הכפויה של רבים לאחר 1933 הביאה לכך שתפיסות ביקורתיות אלה השתלבו בתרבויות לאומיות שוות ברחבי העולם.

פרוייקט המחקר הנוכחי שלו עוסק בצילום יהודי בגרמניה מהשנים האחרונות של רפובליקת ויימאר ועד שנות השיקום שלאחר מלחמת העולם השניה. ניתוח התמונות שצילמו יהודים בשנים הרות גורל אלה מאפשר לראות את המציאות "מתוך עיניהם" של מי שחוו את התקופה: כיצד תפסו את המציאות המשתנה, את מקומם בתוכה, וכיצד דמיינו את העבר והעתיד של החיים בגרמניה.

פרסומים נבחרים:

ספרים וקבצי מאמרים:

• Ofer Ashkenazi, Anti-Heimat Cinema: The Invention of the German Landscape by Jewish Filmmakers, 1918-1968 (Michigan University Press, 2020)
• עופר אשכנזי, דוד ברגל, ערן רולניק (עורכים), איינשטיין, פרויד, והמלחמה הבאה: "למה מלחמה"? (כרמל, 2018)
• Ofer Ashkenazi, Udi Greenberg, Noah Strote (eds.), “From Weimar to the Cold War,” special issue of New German Critique 126 (November 2015)
• Ofer Ashkenazi, Weimar Film and Modern Jewish Identity (Palgrave-McMillan, 2012)
• עופר אשכנזי, הליכה אל עבר הלילה: רציונליות וזהות בקולנוע של רפובליקת ויימאר (עם עובד 2010).

מאמרים:

• Ofer Ashkenazi, Jakob F. Dittmar, “Migration, Exile and Displacement in Graphic Life Narratives,” A/B: Auto / Biography Studies (forthcoming 2020)
• Ofer Ashkenazi, Guy Miron, “Jewish Vacations in Nazi Germany: Reflections on Time and Space amid an Unlikely Respite,” Jewish Quarterly Review 110.3 (Summer 2020): 523-552
• Ofer Ashkenazi, “Hidden in Plain Sight: The Nakba and the Heritage of the Israeli Historians’ Debate,” Zeithistorische Forschungen 16.3 (2019): 549-563
• Ofer Ashkenazi, “Exile At Home: Jewish Amateur Photography under National Socialism, 1933–1939,” Leo Baeck Institute Yearbook 64:1 (2019): 115-140.
• Ofer Ashkenazi, "Transnational Antiwar Activity in the Third Reich: The Nazi Branch of the New Commonwealth Society," German History 36.2 (June 2018): 207-228
• Ofer Ashkenazi, "Improbable Twins: The Bifurcating Heritage of Weimar Culture in Helmar Lerski and Walter Frentz’s Kulturfilms," German Studies Review 40.3 (2017): 527-548

Ofer Ashkenazi, “The Non-Heimat Heimat: Landscapes and Identity in German-Jewish Films, from Weimar to the Cold War,” New German Critique 126 (November 2015): 155-144

למדתי לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, הייתי ממקימי מכון הרטמן ולמדתי לתואר שני ושלישי באוניברסיטת הרווארד. זכיתי במענקי מחקר מהקרן הלאומית למדעי הרוח בארה"ב (NEH) ממוסד הסמית'סוניאן, מספריית הקונגרס ומאוניברסיטת פנסילבניה, כמו גם מגורמי מימון תחרותיים בארץ. כיום עומדים לרשותי מענקי מחקר מהקרן הלאומית למדע וממכון סמארט.

מעבר לתפקידי בחוג, אני משמש כראש האקדמי של לימודי התואר הראשון בבי"ס לתלמידים מחו"ל  ע"ש רוטברג, כיועץ בכיר לדיקן רוח, ובעוד ועדות ומסגרות אקדמיות ומקצועיות באוניברסיטה ומחוצה לה, בארץ ובחו"ל. משך שנים הרבה  כיהנתי כראש המכון לקומוניקציה ע"ש משפחת סמארט באוניברסיטה העברית וכראש המחלקה לתקשורת. בנוסף, שימשתי בין השאר כראש הוועדה המייעצת לדיגיטציה בספרייה הלאומית החדשה, כיועץ לחברות בתחום התקשורת בארץ ובחו"ל, וכאנליסט לענייני ארה"ב בגופי מדיה כתובה, אלקטרונית, ודיגיטלית.

 

השלמתי תואר בוגר בתוכנית המצטיינים של בית הספר להיסטוריה, ותארי מוסמך במחלקה להיסטוריה ובתכנון עירוני ואזורי באוניברסיטה העברית. הדוקטורט שלי בהנחיית ד"ר לי מרדכי (היסטוריה) וד"ר עמית טובי (גיאוגרפיה) עוסק בהתפתחות מושגים ולמידה מהעבר במחקר אודות אינטראקציות היסטוריות בין אקלים וחברה בעידן הקרח הקטן.

השלמתי את לימודי הדוקטורט בהיסטוריה באוניברסיטת פרינסטון ולימודי מוסמך באנתרופולוגיה בניו-סקול. בנוסף, עסקתי במחקר בתר-דוקטורט באוניברסיטה העברית בפרויקט המחקר של ה- ERC  בהנחייתו של פרופ' דן דינר שכותרתו JudgingHistories העוסק בהיסטוריה הגלובלית של מלחמת העולם השנייה. מאז 2016 אני חברת סגל בחוג להיסטוריה ובחוג ללימודי אסיה. ספרי Delhi Reborn: Partition and Nation Building in India’s Capital (Stanford University Press, 2022) עוסק בהיסטוריה של העיר דלהי בתקופת המעבר מקולוניאליזם לעצמאות, מעבר שהיה כרוך בחלוקתה של הודו ובאלימות המונית וחילופי אוכלוסין בדלהי. בימים אלו אני חוקרת אזרחות בהודו המודרנית מהעצמאות עד לתקופת החירום (1975-1977) שבה הושעתה הדמוקרטיה, תוך התמקדות בשלושה צירים מרכזיים: זכויות האזרח, בחירות, ושחיתות. אני מלמדת את הקורס "מבוא להודו המודרנית" וכן מגוון של קורסי סמינר ותרגיל העוסקים בהיסטוריה ובחברה ההודית המודרנית והעכשווית, בכלל זה: "גאנדהי בהיסטוריה העולמית", "הבריטים בהודו: היסטוריה של קולוניאליזם", "מגדר ומיניות בהודו המודרנית", "הודו, פקיסטן והמלחמה הקרה", "לאום, טריטוריה ואלימות המונית במאה העשרים", "העיר הקולוניאלית והפוסט-קולוניאלית בהודו".