נושא המחקר שלי הוא "דמות זמר האופרה בבריטניה, 1840-1770". מחקר זה מבקש להאיר תפיסות תרבותיות ותהליכי עומק בחברה הבריטית בשלהי המאה ה-18 וראשית המאה ה-19, וזאת באמצעות התחקות אחר התנודות בדמותם ותדמיתם הציבורית של זמרות וזמרי אופרה. בניגוד למיתוס ה"אומה ללא מוזיקה", ניתן היה למצוא בבריטניה של המאה ה-18 מגוון רחב ומקיף של תרבויות מוזיקליות מסוגים שונים – מועדוני גלי וקאטצ', מוזיקה של גני התענוגות, ומעל הכל - אורטוריות, בעיקר אלו של גיאורג פרידריך הנדל, אשר הפכו למאפיין יסוד בזהות הלאומית הבריטית. תרבויות שירה אלו היוו גורם מלכד עבור אוכלוסיות מגוונות ובהקשרים שונים לאורך המאה.
גם האופרה, מדיום תיאטרלי-מוזיקלי איטלקי במקורו, הלכה וכבשה לבבות בחברה הבריטית בתקופה זו, אך בניגוד לז'אנרים המוזיקליים האחרים, מן הרגעים הראשונים התלווה אליה שיח ציבורי חריף אשר ביקש לסמן אותה, ובעיקר את זמריה, כנטע זר בחברה הבריטית. שיח זה פותח לנו צוהר משמעותי להבנת עולמם ותפיסותיהם התרבותיות של בריטים בני הזמן.
במחקרי אני מתמקד בעשורים האחרונים של המאה ה-18 וראשית המאה ה-19, שכן תקופה זו, על תהפוכותיה הפוליטיות והתרבותיות, הייתה נקודת מפנה בהתקבלותו של המדיום האופראי בבריטניה - בין אם ככלי לטיפוח רגש לאומי (אופרה אנגלית כפורצת נתיב חדש בביטוי זהות לאומית) או כחלק מאידאל רומנטי-קוסמופוליטי.
במקביל, עלה בתקופה זו דור של זמרי אופרה בריטיים מקומיים, כולם ווירטואוזיים ברמה עולמית, אשר נדמו כמבטיחים את מקומו של זמר האופרה כמוקד הזדהות על הבמה הלאומית. ואולם, חשדנותו של הקהל הבריטי כלפי הזמר ומלאכתו חתרה תדיר תחת תהליך זה, בשלושה מישורים עיקריים: הזמר נתפס כמעוות של השפה, כבעל גופניות חריגה הגובלת בפאתולוגיה וכנוטה להתנהגות אנטי-חברתית וא-מוסרית. תכונות אלו פורשו כמצביעות על מהותו הכוזבת של זמר האופרה, ובכך סיכלו את יומרתו של המדיום האופראי ל"אמת" אמנותית. אני כותב את העבודה בהנחייתם של פרופ' דרור ורמן מהחוג להיסטוריה ופרופ' רות הכהן מהחוג למוזיקולוגיה.