, וזאת באמצעות התחקות אחר התנודות בדמותם ותדמיתם הציבורית של זמרות וזמרי אופרה. בניגוד למיתוס ה"אומה ללא מוזיקה", ניתן היה למצוא בבריטניה של המאה ה-18 מגוון רחב ומקיף של תרבויות מוזיקליות מסוגים שונים – מועדוני גלי וקאטצ', מוזיקה של גני התענוגות, ומעל הכל - אורטוריות, בעיקר אלו של גיאורג פרידריך הנדל, אשר הפכו למאפיין יסוד בזהות הלאומית הבריטית. תרבויות שירה אלו היוו גורם מלכד עבור אוכלוסיות מגוונות ובהקשרים שונים לאורך המאה.

גם האופרה, מדיום תיאטרלי-מוזיקלי איטלקי במקורו, הלכה וכבשה לבבות בחברה הבריטית בתקופה זו, אך בניגוד לז'אנרים המוזיקליים האחרים, מן הרגעים הראשונים התלווה אליה שיח ציבורי חריף אשר ביקש לסמן אותה, ובעיקר את זמריה, כנטע זר בחברה הבריטית. שיח זה פותח לנו צוהר משמעותי להבנת עולמם ותפיסותיהם התרבותיות של בריטים בני הזמן.

במחקרי אני מתמקד בעשורים האחרונים של המאה ה-18 וראשית המאה ה-19, שכן תקופה זו, על תהפוכותיה הפוליטיות והתרבותיות, הייתה נקודת מפנה בהתקבלותו של המדיום האופראי בבריטניה - בין אם ככלי לטיפוח רגש לאומי (אופרה אנגלית כפורצת נתיב חדש בביטוי זהות לאומית) או כחלק מאידאל רומנטי-קוסמופוליטי.

במקביל, עלה בתקופה זו דור של זמרי אופרה בריטיים מקומיים, כולם ווירטואוזיים ברמה עולמית, אשר נדמו כמבטיחים את מקומו של זמר האופרה כמוקד הזדהות על הבמה הלאומית. ואולם, חשדנותו של הקהל הבריטי כלפי הזמר ומלאכתו חתרה תדיר תחת תהליך זה, בשלושה מישורים עיקריים: הזמר נתפס כמעוות של השפה, כבעל גופניות חריגה הגובלת בפאתולוגיה וכנוטה להתנהגות אנטי-חברתית וא-מוסרית. תכונות אלו פורשו כמצביעות על מהותו הכוזבת של זמר האופרה, ובכך סיכלו את יומרתו של המדיום האופראי ל"אמת" אמנותית. אני כותב את העבודה בהנחייתם של פרופ' דרור ורמן מהחוג להיסטוריה ופרופ' רות הכהן מהחוג למוזיקולוגיה.

 במהלך התואר השני אני מתמקד במפגשים הבינתרבותיים באלג'יריה ובהשלכות שלהם על התגבשות זהויות חדשות בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.

עבודת הדוקטור שלי עוסקת בחיי יום-יום ובייצור ידע בגרמניה המזרחית, דרך מחקרי דעת הקהל שנערכו בה החל משנות השישים של המאה העשרים ועד לנפילת חומת ברלין. באמצעות ניתוח הסקרים והדו"חות האנליטיים שהפיקו מכוני המחקר המזרח־גרמניים, אני שואפת להבין את מטרות ומגבלות מפעל הסקרים, את התפקידים המרובים שאלה מילאו בשימור וברפורמה של מבני הכוח במדינה,  וכן את האופנים בהם חוקרים ונחקרים יצרו ופירשו סוגים שונים של ידע על אודות מציאות חייהם. מתוך כך, אני מבקשת להדגיש את חשיבות הסקרים בהיסטוריה התרבותית, החברתית והפוליטית של עידן הסוציאליזם המאוחר ולפענח את האופנים בהם העניקו למשתתפים בהם דרכים בלתי־צפויות לדמיין את עתיד(י)ה של גרמניה המזרחית.

העבודה נכתבה בהנחיית פרופ' עופר אשכנזי.

ברצוני לחקור שאלות של זהות ולאומיות והשפעותיהן על המרחב הערבי-מוסלמי המשתנה.

אני מנסה למפות את האופנים השונים שבהם התמודדה קבוצת מזרחנים, בעלי הכשרה מאוניברסיטאות גרמניות, עם המעבר ממפגש טקסטואלי עם המזרח למפגש ממשי עמו, על רקע תהליך הקמתו של המכון למדעי המזרח באוניברסיטה העברית והתבססותו. תחום המחקר נובע מהעניין שלי בהיסטוריה של מפגשים בין-תרבותיים, ובפרט בהקשרם הלשוני. עבודת הדוקטורט נכתבת בהנחייתן של פרופ' יפעת וייס וד"ר איה אלידע.