כהיסטוריון של העת החדשה המאוחרת על כל גווניה עיסוקי מתרכז במרחב המרכז-אירופי בעיקר במאות התשע-עשרה והעשרים
בדגש על היסטוריה של כוח ושליטה, ארגונים ומוסדות פוליטיים, היסטוריוגראפיה, היסטוריה רעיונית והיסטוריה של המשפט.במוקד עומדת התקופה שבין מלחמות העולם. מבחינה אפיסטמית אני בוחן תקופה זו, המשויכת לכאורה להיסטוריה הכללית, מבעד לשאלות יהודיות ובהתאם לכך מתרכז מתודולוגית בסוגיית ההבחנה בין היהודי לכללי. לאחרונה פניתי לעסוק בתולדותיה של מלחמת העולם השנייה בהיבטיה הגלובאליים. ההתבוננות מבעד לאירועים שהתרחשו ב"פריפריה", מבקשת להאיר באור מחודש את המתרחש בחזיתות המרכזיות וליצור ראייה כוללת ומאוזנת של המלחמה. חוויות קיומיות, זיכרון ובמיוחד סוגיית ההערכה המושכלת של תופעות ותהליכים היסטוריים הם המוטיבים המרכזיים, המניעים מחקר זה.
Focusing on late modernity in its diverse manifestations, I explore, within the temporal frame of the 19th and 20th centuries and the historical spaces of Central Europe, questions related to political history, i.e. the history of institutions, of ideas, of law as well as historiography. My temporal focus is the interwar period, especially the Jewish experience. In epistemological terms, my work intends to suspend the distinction between the history of the Jews and general history. Most recently I have been concentrating on a larger project on the history of crucial conjunctions in World War Two combining continental and colonial history as well as post-war memory, viewed from the angle of an integrated global compass. The intention is to align different vantages in terms of themes and methods, especially the perspective looking from the ‘periphery’, collimated and interlinked with the central events of the war in its core regions. Crucial here are questions of existential experience, memory and not least, the question of good historical judgment.
