פרוייקט המחקר השני שלי עסק בהתפתחות הרגלי ויזואליזציה וארגון ידע של תלמידים ומורים בין 1200 ו 1500, ובתוך כך בהיסטוריה קוגניטיבית ובהיתכנותה. ביליתי זמן נכבד בשיטוט בכתבי יד, בחיפוש אחר דיאגרמות עץ ששרטטו מורים וסטודנטים בשוליהם ובעזרת ניתוח כמותי גיליתי את היקפה העצום של התופעה וניתחתי את משמעותה של הפרקטיקה הזו. תוצאות המחקר הזה יופיעו בספר Lines of Thought: branching Diagrams and the Medieval Mind בהוצאת אוניברסיטת שיקגו. הפרוייקט החדש שלי עוסק בפרשנות מילולית ורחנית כאסטרטגיות תרבותיות ובהיסטוריה תרבותית של אסוציאציות ואנלוגיות בחברה הצרפתית בימי הביניים המאוחרים, הן בתחומים דתיים והן בחצרות אבירים ושירי אהבה לגבירות.

את הדיונים התיאורטים אני אוהבת להציב בין שלל טקסטים אחרים, בתוך ההוויה התוססת של היווצרות מוסד האוניברסיטה, במנזרים, בפוליטיקה, בספרות, בארכיטקטורה ובמוזיקה של התקופה. המאות ה-11 עד ה-13 מפתיעות אותי כל פעם מחדש במקוריות ובתעוזה של אנשיהן, למן כתיבת חיבורים סכולסטיים עצומי ממדים ועד הקתדרלות והמוטטים המסובכים, מאקטיביסטים דתיים חדורי מוטיבציה ועד לטורנירים מטורפים, שלטי אבירים וציציות קסדה מעוטרות להחריד. אני אוהבת לצלול עם תלמידים ישירות ובלי הודעה מוקדמת לתוך מקורות וכתבי יד מן התקופה מסוגים שונים ומשונים, ולבנות יחד תמונה של תרבות שהזר והמוכר משמשים בה בערבוביה מפתיעה. לימדתי ואני מלמדת קורסים על תנועות דתיות (נזירים ומינים כאחד), על מצבי תודעה, ידע, על העיר פריז בימי הביניים, היסטוריה מוסדית ואינטלקטואלית של אוניברסיטת פריז ועל אידאל האבירות בספרות הארתוריאנית ובהיסטוריה של ימי הביניים המאוחרים (אבירי השולחן העגול).

פרסומים נבחרים:

*Ayelet Even-Ezra, Lines of Thought: Branching Diagrams and the Medieval Mind (Chicago: The University of Chicago Press, 2021)

*Ayelet Even-Ezra, Ecstasy in the Classroom: Trance, Self, and the Academic Profession (New York: Fordham University Press; 2019) 

גם האופרה, מדיום תיאטרלי-מוזיקלי איטלקי במקורו, הלכה וכבשה לבבות בחברה הבריטית בתקופה זו, אך בניגוד לז'אנרים המוזיקליים האחרים, מן הרגעים הראשונים התלווה אליה שיח ציבורי חריף אשר ביקש לסמן אותה, ובעיקר את זמריה, כנטע זר בחברה הבריטית. שיח זה פותח לנו צוהר משמעותי להבנת עולמם ותפיסותיהם התרבותיות של בריטים בני הזמן.

במחקרי אני מתמקד בעשורים האחרונים של המאה ה-18 וראשית המאה ה-19, שכן תקופה זו, על תהפוכותיה הפוליטיות והתרבותיות, הייתה נקודת מפנה בהתקבלותו של המדיום האופראי בבריטניה - בין אם ככלי לטיפוח רגש לאומי (אופרה אנגלית כפורצת נתיב חדש בביטוי זהות לאומית) או כחלק מאידאל רומנטי-קוסמופוליטי.

במקביל, עלה בתקופה זו דור של זמרי אופרה בריטיים מקומיים, כולם ווירטואוזיים ברמה עולמית, אשר נדמו כמבטיחים את מקומו של זמר האופרה כמוקד הזדהות על הבמה הלאומית. ואולם, חשדנותו של הקהל הבריטי כלפי הזמר ומלאכתו חתרה תדיר תחת תהליך זה, בשלושה מישורים עיקריים: הזמר נתפס כמעוות של השפה, כבעל גופניות חריגה הגובלת בפאתולוגיה וכנוטה להתנהגות אנטי-חברתית וא-מוסרית. תכונות אלו פורשו כמצביעות על מהותו הכוזבת של זמר האופרה, ובכך סיכלו את יומרתו של המדיום האופראי ל"אמת" אמנותית. אני כותב את העבודה בהנחייתם של פרופ' דרור ורמן מהחוג להיסטוריה ופרופ' רות הכהן מהחוג למוזיקולוגיה.

פרוייקט המחקר הנוכחי שלו עוסק בצילום יהודי בגרמניה מהשנים האחרונות של רפובליקת ויימאר ועד שנות השיקום שלאחר מלחמת העולם השניה. ניתוח התמונות שצילמו יהודים בשנים הרות גורל אלה מאפשר לראות את המציאות "מתוך עיניהם" של מי שחוו את התקופה: כיצד תפסו את המציאות המשתנה, את מקומם בתוכה, וכיצד דמיינו את העבר והעתיד של החיים בגרמניה.

פרסומים נבחרים:

ספרים וקבצי מאמרים:

• Ofer Ashkenazi, Anti-Heimat Cinema: The Invention of the German Landscape by Jewish Filmmakers, 1918-1968 (Michigan University Press, 2020)
• עופר אשכנזי, דוד ברגל, ערן רולניק (עורכים), איינשטיין, פרויד, והמלחמה הבאה: "למה מלחמה"? (כרמל, 2018)
• Ofer Ashkenazi, Udi Greenberg, Noah Strote (eds.), “From Weimar to the Cold War,” special issue of New German Critique 126 (November 2015)
• Ofer Ashkenazi, Weimar Film and Modern Jewish Identity (Palgrave-McMillan, 2012)
• עופר אשכנזי, הליכה אל עבר הלילה: רציונליות וזהות בקולנוע של רפובליקת ויימאר (עם עובד 2010).

מאמרים:

• Ofer Ashkenazi, Jakob F. Dittmar, “Migration, Exile and Displacement in Graphic Life Narratives,” A/B: Auto / Biography Studies (forthcoming 2020)
• Ofer Ashkenazi, Guy Miron, “Jewish Vacations in Nazi Germany: Reflections on Time and Space amid an Unlikely Respite,” Jewish Quarterly Review 110.3 (Summer 2020): 523-552
• Ofer Ashkenazi, “Hidden in Plain Sight: The Nakba and the Heritage of the Israeli Historians’ Debate,” Zeithistorische Forschungen 16.3 (2019): 549-563
• Ofer Ashkenazi, “Exile At Home: Jewish Amateur Photography under National Socialism, 1933–1939,” Leo Baeck Institute Yearbook 64:1 (2019): 115-140.
• Ofer Ashkenazi, "Transnational Antiwar Activity in the Third Reich: The Nazi Branch of the New Commonwealth Society," German History 36.2 (June 2018): 207-228
• Ofer Ashkenazi, "Improbable Twins: The Bifurcating Heritage of Weimar Culture in Helmar Lerski and Walter Frentz’s Kulturfilms," German Studies Review 40.3 (2017): 527-548

Ofer Ashkenazi, “The Non-Heimat Heimat: Landscapes and Identity in German-Jewish Films, from Weimar to the Cold War,” New German Critique 126 (November 2015): 155-144

למדתי לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, הייתי ממקימי מכון הרטמן ולמדתי לתואר שני ושלישי באוניברסיטת הרווארד. זכיתי במענקי מחקר מהקרן הלאומית למדעי הרוח בארה"ב (NEH) ממוסד הסמית'סוניאן, מספריית הקונגרס ומאוניברסיטת פנסילבניה, כמו גם מגורמי מימון תחרותיים בארץ. כיום עומדים לרשותי מענקי מחקר מהקרן הלאומית למדע וממכון סמארט.

מעבר לתפקידי בחוג, אני משמש כראש האקדמי של לימודי התואר הראשון בבי"ס לתלמידים מחו"ל  ע"ש רוטברג, כיועץ בכיר לדיקן רוח, ובעוד ועדות ומסגרות אקדמיות ומקצועיות באוניברסיטה ומחוצה לה, בארץ ובחו"ל. משך שנים הרבה  כיהנתי כראש המכון לקומוניקציה ע"ש משפחת סמארט באוניברסיטה העברית וכראש המחלקה לתקשורת. בנוסף, שימשתי בין השאר כראש הוועדה המייעצת לדיגיטציה בספרייה הלאומית החדשה, כיועץ לחברות בתחום התקשורת בארץ ובחו"ל, וכאנליסט לענייני ארה"ב בגופי מדיה כתובה, אלקטרונית, ודיגיטלית.